עידן קדם
"חופש ללא גבולות"

אתי, יורם, אור ואסף יקרים שלנו, אני יושבת לי פה לבד בחדר ועוברת על האתר לזכר עידן. ברקע משודר המשחק של הפועל נגד בית"ר, צעקות נשמעות מהחדרים ואני יושבת ובוכה.בוכה על הריק, האין, החור הגדול שלכתו של עידן השאיר בלב כולנו.אני בוכה כי זה כל כך כואב!!! עידן היה בשבילנו התינוק של החב'רה. עדיין אני יכולה להרגיש את ההתרגשות של ההריון של אתי עם עידן, אני זוכרת היטב את הלידה, את הימים שהיינו באים אליכם ויורם היה שולף את עידן מהמיטה, מניף אותו אל-על, כולו מלא אושר וגאווה. דרך כל כך ארוכה עברנו יחד, והקריאה באתר הציפה הכל. ארועים, מבטים, שיחות טלפון עם עידן, פגישות, טיולים. . . .וזה כל כך קשה. . . רצינו שתדעו, שאנחנו אוהבים אתכם, ומחבקים אתכם, וכואבים איתכם, כל הזמן, לעולם לא נשכח, ותמיד נהיה כאן בשבילכם, רונית, יוסי, ליאור, תומר וטל

לכל אחד מאיתנו שהכיר את עידן יש היום בלב את ה"עידן שלו". אבל כשאנחנו מדברים עליו, בסופו של דבר זהו תמיד אותו עידן. יש ימים שאני מנהלת איתו שיחות נפש וימים אחרים של געגועים עזים. יש ימים שהזיכרונות מעלים חיוך וצחוק, אך רבים מהם ימי הצער. היום חשבתי לקרוא בפניכם שיר קצר שכתב משורר סיני בשם Xin Qij שחי לפני כאלף שנה (1207-1140). כשהייתי צעיר ולא ידעתי טעמו של צער אהבתי לעלות לראש מגדל אהבתי לעלות לראש מגדל מכביר מילים יפות, מסביר מהו צער. היום אני יודע במלואו טעמו של צער רוצה לומר אך משתתק. רוצה לומר אך משתתק. ולבסוף אומר: יום סתיו קריר ונעים היום.

עידן כשבאתי לכתוב בשמם של חבריהם הקרובים של הוריך, מילים לזיכרונך, מצאתי את עצמי עוסק בזיכרוני. יש זיכרון שלא בוגד, זה שתמיד מולך גם כשעינייך פקוחות. אותו זיכרון שהינו תבנית עצמך. בו הבטתי וראיתי אותך במרכזו, מואר, כבציור, באור ממרומים ללא צל. ואומר בבטחה בשמם של כל אלה ששמוני לפה, שכל אחד מאיתנו הינו קצת עידן.עידן כשבאתי לכתוב בשמם של חבריהם הקרובים של הוריך, מילים לזיכרונך, מצאתי את עצמי עוסק בזיכרוני. יש זיכרון שלא בוגד, זה שתמיד מולך גם כשעינייך פקוחות. אותו זיכרון שהינו תבנית עצמך. בו הבטתי וראיתי אותך במרכזו, מואר, כבציור, באור ממרומים ללא צל. ואומר בבטחה בשמם של כל אלה ששמוני לפה, שכל אחד מאיתנו הינו קצת עידן.