שנים אחכ נלחמתי באבא שלך לא להחליף את הרהיטים שעליהם ישבת בפעם האחרונה בבית. עד היום מסרבת לשחרר את חפצך. כל דבר קטן בחדרך מזכיר לי אותך. עם השנים הזכרונות הולכים ודוהים החוויות המשותפות הולכות ונמוגות והפחד בלב הולך וגדל שמא אשכח את קולך, את נימי פניך על כל הגוונים שלהם מנסה להחיות בתוכי כל הזמן. השנים נותנים בנו אותות והזיכרון כבר לא כמו שהיה.

גם החיים הם כבר לא מה שהיו פעם. יש לנו חיים של לפני וחיים של אחרי לכתך מאיתנו. אף שמחה כבר לא שלמה אף חג כבר לא אותו הדבר תמיד החור בלב של חסרונך נפתח מחדש. בכל טיול שיוצאת אליו תמיד אתה צף לי במחשבות שלמקום הזה לא זכית להגיע ומה היית אומר עליו.

איך היית היום אם היית בחיים. איזה סוג אבא היית כמה ילדים היו לך אם מי היית מתחתן. אלה מחשבות שכל הזמן מסתובבות בראש בלי הרף. איזה דוד היית לאחיין שלך שבזמן האחרון מרבה להסתכל בתמונות שלך שתלויות בסלון. איזה פספוס לגיא דוד כמוך, הוא לא ידע לעולם כמה היה אוהב אותך.

20 שנים ללכתך מאיתנו ואני מתגעגעת לחיוך צחור השיניים שלך לעיניים הזוהרות שלך שתמיד שידרו אמפטיה גדולה לכולם. לחיבוק החזק בו היית מחבק אותי כמו מוחץ את גופי ומטמיע בי את זיכרונך.

20 שנים שאני חולמת על החיבוק הזה מנסה להרגיש ולשחזר אותו בלילות ללא שינה אבל נתקלת במציאות אכזרית אין יותר את החיבוק הזה.

20 שנים שאני כמהה להפעיל את כל החושים שלי ביחס אליך, לראות אותך, לשמוע את קולך, ללטף אותך, להריח את הבושם שלך, לצחוק מהבדיחות שלך ןלצחקק מהקונדסות שהייתה בך, לשמוע את צעדיך מדלגים בקלילות על המדרגות הדלת הנפתחת כרוח סערה ונטרקת אחריך ביחד עם השלום שלך. 20 שנים שאני מדברת אליך ואתה לא עונה.

20 שנים עברו עלינו, 2 עשורים של חיים של אירועים שקרו בחיינו ובחיי כל מי שהכרת ואהבת, אין ספור אי רועים עצובים ושמחים שלא חווית איתנו ,עולם ומלואו ואתה לא כאן וחסרונך כל כך נוכח, כל כך מעיב. הכאב על מותך הולך ומתעצם ככל שהשנים חולפות. לעולם נזכור את מי שהיית ונבכה על מי שלא תהיה.

אוהבים אותך עד אין קץ הוריך אחיך וחבריך.