מאותו יום זה כבר לא היה זה. כל ביקור היה סתמי כי לא דיברנו על אותו נושא יותר, אבל שנינו חלקנו את הרגע שבו בעצם הכול נגמר ורק שנינו ידענו מזה.
אני ניסיתי להמשיך ובלב ברירה חזרתי לבסיס אבל נורא לחוץ לא נינוח כמובן. אמרתי לתמר ולכל המסגרת שיענו לפלאפון שלי אם מצלצלים אלי כי ציפיתי לטלפון שכל כך פחדתי ממנו, ולבסוף הטלפון באמת הגיע. אני באותו זמן הייתי עם חניכה בחוץ ושמעתי את הטלפון מצלצל, אבל לא חשבתי שזה זה אבל אז בדיוק שהחניכה הסתובבה תמר קראה לי מהחלון ואמרה שליאור אמר שתתקשר אליו דחוף. באותו רגע החסרתי פעימה. כולי היה לבן, וצמרמורת עברה לי בכל הגוף. נכנסתי לחדר של דנה וחייגתי לליאור בזמן שדנה ותמר עומדות לידי ומחכות לדעת מה קרה. ליאור ענה לי בקול די רגוע שאלתי אותו מה קרה, והוא אמר לי שעידן עבר התקף בלילה, אבל עכשיו הכל בסדר והוא יציב. נרגעתי קלות ואז צציק חטף לו את הטלפון ואמר לי גושי תשמע, אני לא יודע מה ליאור אמר לך, אבל עידן עבר שלושה דומי לב בלילה אז נראה לי שרצוי שתגיע.
באותו רגע חשבתי שזהו אני עכשיו מתעלף אבל זה לא קרה, שלא כמו הצרחה שצעקתי באותו רגע.
מממממהההה על מה אתה מדבר? אתה רציני? כן. טוב גושי, פשוט תגיע. ניתקתי את השיחה הסתכלתי על תמר והיא שאלה אותי נו מה קרה? עידן קיבל שלושה דומי לב בלילה. באותו רגע דנה התחילה לבכות ופשוט הצביעה על הדלת ובדממה רועמת אמרה לי תלך עכשיו. רצתי למגורים ארזתי את כל הדברים שלי ורצתי לחדר אוכל כי רציתי להגיד לזאב. נכנסתי פנימה ולחשתי לו בסוד עידן עבר שלושה דומי לב בלילה, אני הולך עכשיו, אתה בא? זאב באותו רגע קם וצעק ממההה פתאום הייתה דממה כל החדר אוכל הסתכל עלינו ושנינו בלי לדבר עם אף אחד פשוט קמנו והלכנו.
שהגענו לבית חולים היו שם ליאור מיכלי וצציק שאלתי ישר מה קרה וצציק סיפר לי שקרסו לו הריאות 3 פעמים, והצליחו להחיות אותו כל פעם מחדש ועכשיו והמצב שלו יציב נרגענו קצת התיישבנו שם על הרצפה והתחלתי לדבר עם יורם מה בעצם קרה בלילה. יורם אמר לי שהרופאים ייצבו אותו, אבל הוא במצב קשה ואז יורם נכנס לחדר של עידן כי הסבב רופאים הגיע. ישבנו וחיכינו שיצאו אחרי משהו כמו 15 דקות יורם יצא ואמר לי גושי אני צריך שתמצא לי כמה שיותר אנשים מסוג דם B שאלתי בשביל מה והוא אמר שצריך אנשים עם הסוג דם הזה כדי שיוכלו לקחת מהם עם מכונה מיוחדת כדוריות דם לבנות ואז מזריקים אותם לעידן כדי שהמערכת החיסונית שלו תוכל להתאושש ולהילחם בזיהום איך שיורם סיים להסביר אני צציק ליאור זאב ומיכלי התחלנו להתקשר לכל מי שכל אחד מאיתנו מכיר אחרי 20 דקות כבר מצאנו שלושה מתאימים, ובינתיים לקחו מבועז דם כי הוא היה מתאים והזריקו לעידן דבר שעזר לו. אחרי זה כל אחד מאיתנו נבדק ומיכלי היחידה שנמצאה מתאימה, אבל מיכל התחילה פתאום לרעוד ולבכות ולא תפקדה. אז האחות אמרה שאין טעם לקחת ממנה דם, כי היא לא תעמוד בתהליך. לא ידעתי אם להוריד לה סטירה או לנחם אותה. אחרי שסיימנו את כל הטלפונים ומצאנו אנשים מתאימים המשכנו לשבת שם עד הלילה והלכנו הביתה.
יום אחרי זה הגעתי לבית חולים בצהריים ודיברתי עם יורם שאמר לי שהמצב של עידן משתפר ויש סיכוי טוב שהוא יצא מזה דבר שבדיעבד אני חושב שהוא ידע שלא נכון ורק רצה לשפר לנו "הילדים" את המצב רוח. המשכנו לשבת שם עד משהו כמו ארבע אחר הצהריים, ואז החלטנו ללכת הביתה ולחזור יותר מאוחר כי אין טעם לשבת שם בלי לעשות כלום כי זה מתסכל, ויורם אמר שאין שינוי במצב אז הלכנו ואמרנו שנחזור בערב הלכנו איש איש לביתו וחזרתי בסביבות שמונה בערב לבית החולים וכשהגעתי ראיתי את החברה יושבים בקצה המסדרון רחוק מהחדר של עידן שאלתי למה אתם יושבים כל כך רחוק והם אמרו לי שהם רוצים לתת למשפחה קצת שקט ופרטיות. אמרתי סבבה וניגשתי לכיוון של בועז ושאלתי אותו מה העניינים והוא אמר לי שהמצב לא טוב, ואם בועז האיש שרק הצחיק אותנו ודיבר איתנו שטויות כל הזמן אומר לי משהו כזה כנראה שהמצב ממש לא טוב. אז שאלתי מה קרה והוא אמר לי עזוב, לא עכשיו, אז חזרתי אל כולם והמשכנו לחכות עד שנדע משהו ישבנו שם משהו כמו שעה וחצי וכל פעם ניגשתי אל בועז שכל פעם אמר לי לחזור למקום שלי. עם הזמן כשישבנו שם שמנו לב שכל הזמן מגיעים עוד ועוד זוגות חברים של יורם ואתי, ועם הזמן הבנו שמשהו ממש לא בסדר ופשוט אף אחד לא אומר לנו את זה ואז אמרו לי כולם לך לברר אז ניגשתי עוד פעם לכיוון של בועז ושאלתי מה קורה כולם אוכלים את הציפורניים תספרו לנו משהו. לא ידעתי שמה שאני אשמע באותו רגע יהיה משפט שאני לא אשכח לעולם ושישנה את חיי לעד. במקום בועז ניגשה אלי הפעם אמא של יונתן נראה לי שהיא אחות של יורם ואמרה לי גושי, נכון? אמרתי לה כן, ואז היא אמרה לי שתקשיב, אני יודעת שזה קשה אבל צריך לספר לכם. הרופאים אומרים שכנראה עידן לא יעבור את הלילה יכול להיות שזה עניין של כמה שעות או כמה דקות אף אחד לא יודע אבל זה הסוף והמשפחה עכשיו נפרדת ממנו, אז לך תגיד לחברים שלך, ותתנו כרגע למשפחה את השקט שהם צריכים, ואני יודיע לך אם יש שינוי. באותו רגע אני חושב שהלחץ דם שלי נשר לאפס, כי לא יכולתי כמעט לעמוד, אבל חזרתי אל כולם עם דמעות בעיניים וסיפרתי להם שעידן לא יעבור את הלילה. באותו רגע טל התחילה לבכות כמו מיכלי. אז ניגשתי עם טל אל החלון, ואמרתי לה שיהיה בסדר וזה לא בטוח. ואז התחלתי להביא לבית חולים את כולם, כי חשבתי שכולם צריכים להיות פה. אז התקשרתי לצחי לפלאפון, וטלי ענתה לי. אמרתי לה טלי תני לי לדבר עם צחי, והיא אמרה לי שהוא לא יכול כי הוא נוהג. אמרתי לה שוב טלי זה חשוב תני לי לדבר איתו. היא שאלה מה קרה, ואמרתי לה טלי תני לי את צחי עכשיו או שאני בועט לך בראש, והיא אמרה טוב טוב אל תשתגע. צחי ענה לי ושאל מה קרה, ואמרתי לו צחי תקשיב טוב, תודיע לכולם להגיע אל בית החולים עכשיו, כי עידן כנראה לא עובר את הלילה. צחי צעק מממההה אמרתי לו מה ששמעת רק תגיע זריז כי לא יודעים עוד כמה זמן יש לו. הוא אמר טוב וניתק, ומאותו רגע התחילו לזרום כל החברה אל הבית חולים, ופשוט ישבנו וחיכינו לבלתי נמנע ולבשורה שאף אחד לא רצה לשמוע. המשכנו לשבת שם עד שפתאום שמענו צרחה שעשתה לכולם צמרמורת לללאאאא הסתכלנו אחד על השני ואני קמתי וניגשתי עוד פעם אל המשפחה ואז אמרה לי ליאורה גושי זה נגמר. התחלתי לבכות בכי קל וצעדתי לכיוון של כולם וסימנתי להם כמו שמסמנים בצלילה שאין יותר אוויר, כי זה מה שהרגשתי באותו רגע ואמרתי להם זה נגמר. כולם התחילו לבכות ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי אז ישר התחלתי לרדת במדרגות אל הלובי. בלובי ראיתי את בובו ששאל מה קרה, ואמרתי לו די זה נגמר עידן מת, והוא אמר לי אל תגיד את זה יש עוד סיכוי. וחזרתי על עצמי לא זה נגמר, ובובו רק אז קלט שעידן נפטר. המשכתי ללכת לכיוון האוטו בלי סיבה פשוט לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ואז ראיתי את הבנות יושבות ובוכות אז חשבתי שהם כבר יודעות ובעודי הולך אל האוטו ניגשה אלי מילר ושאלה לאן אתה הולך אמרתי לה לאוטו היא כמובן שאלה למה? עניתי לא יודע והיא אמרה תירגע ותסביר. אמרתי לה הוא מת, זהו. והיא גם לא הבינה, ואמרה הוא עוד לא מת וצעקתי עליה בתסכול מה את לא מבינה, עידן מת, כרגע הוא נפטר. ואז הבנתי שהיא לא ידעה והתחילה לבכות. חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני מצטער ועליתי בחזרה למעלה. כולם בכו שם, ואז ראיתי את רותם יושב על הרצפה ליד המדרגות. התיישבתי לידו, והוא חיבק אותי וסתם ישבנו בלי להוציא מילה ורק בכינו. באותו רגע ראיתי שאנשים נכנסים לחדר של עידן לראות אותו פעם אחרונה. קמתי והתחלתי ללכת לכיוון ובדיוק בדלת נתקלתי ביורם. הוא חיבק אותי ואמר לי גושי היית חבר טוב. עניתי לו מה זה משנה עכשיו. הוא אמר לי בבכי עכשיו זה לא משנה, אבל שהוא היה בחיים זה מה שקבע. עזבתי אותו ונכנסתי לחדר. היו שם עוד שלושה ארבעה אנשים ואתי שהניחה את הראש על החזה של עידן ולחשה לו מילים אחרונות עידן. היה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן לבן ולא צהוב, והיו לו מכשירים תקועים לו בפה ובגוף ממש כמו בטלוויזיה. תפסתי לו את היד ואמרתי לו בלב איך עזבת אותי פה לבד, אני מקווה שסוף סוף יש לך את החופש שכל כך רצית, אוהב אותך. ועזבתי את החדר. במסדרון התמונה לא השתנתה. כולם בתוך עצמם יושבים על הרצפה ובוכים. החלטתי שאני חוזר אל החדר. חזרתי אל החדר ואיך שראיתי את עידן עוד פעם תפס אותי בכי שלא חוויתי בחיי, פשוט לא יכולתי להפסיק. יצאתי אל המסדרון, התיישבתי על הרצפה ופשוט בכיתי בכי תמרורים. לא יכולתי להפסיק, כנראה שרק אז עיכלתי את כל מה שקרה, ואולי זה פורקן של שנה של בתי חולים וחבר הכי טוב שפשוט איננו. הייתי קרוב להתעלפות ואז ניגשו אלי אתי וליאורה כל אחת בצד אחר, ואתי התחילה לחבק אותי ואמרה לי גושי תירגע יהיה בסדר, תנשום עמוק והתחילה גם לשטוף לי את הפנים כמו בהלוויות של ערבים, ואז התחלתי לחשוב, איך אתה בכלל מעז, אימא של עידן מרגיעה אותך ואתה לא יכול להפסיק לבכות. היא כרגע איבדה את כל עולמה, ואתה בשלך. רק אחרי עשרים דקות נרגעתי ואז כמו סהרורי ירדתי עוד פעם למטה והתיישבתי ליד צחי ואסף בחצר של הבית חולים, וראיתי איך צחי פשוט יושב ובוכה, ובאותו זמן דופק את הראש בקיר ולוחש למה עידן, למה זה מגיע לו, למה זה לא אני, וכמו כל הערב קמתי וחזרתי למעלה. שם כבר הרוחות נרגעו קצת ופשוט ישבנו אחד ליד השני בדממה, ורק קול של משיכת אף נשמע מדי פעם. ובזמן שאנו יושבים שם אני עישנתי לי סיגריה אחרי סיגריה כאילו כל שחטה זה סיגריה. פתאום ראיתי שההורים שלי הגיעו. הסתכלתי על אמא שלי, והמשפט הראשון שהיא הוציאה מהפה היה תזרוק את הסיגריה הזאת עכשיו. הסתכלתי עליה במבט של רוצח, וחשבתי לעצמי הבן שלה איבד את החבר הכי טוב שלו, והמשפט היחידי שיש לה להגיד לי זה לזרוק את הסיגריה שלי. אבא שלי ניגש אלי ושאל אם אני בסדר. אמרתי שכן ונתתי לו את המפתחות של האוטו, ואמרתי לו שאני לא רוצה לנהוג. בינתיים כולם נסעו למצפור כי לא יכולנו להישאר בבית חולים. ואני אמרתי שאני אגיע יותר מאוחר. לבסוף החלטתי ללכת, ואמרתי לאבא שלי שאני יכול לנהוג והלכתי לאוטו. בדרך למצפור חשבתי לעצמי להדליק רדיו או לא להדליק? הרי חבר שלי כרגע נפטר. ואז שאלתי בקול רם והסתכלתי למעלה. אם יש שיר טוב אני ימשיך לשמוע רדיו אבל אם יש שיר רע אני לא מדליק יותר את הרדיו בחיים. אמרתי שחק והדלקתי והמילים ששמעתי היו אי קנט גייט נו סליפ חיככתי והמשכתי לשמוע. מבית החולים נסעתי למצפור. בדרך עצרתי וקניתי כמה בקבוקי שתייה לכולם, ולעצמי בירה. ישבנו שם איזה שעתיים ובינתיים יונתן התקשר אלי והודיע לי שההלוויה מחר ב-11 בבוקר. הודענו לכולם ונסענו אני ליאור מיכלי וירון לקצין העיר כדי להודיע לגרבי חיבל וכל מי שחשבנו עליו ועדיין בצבא. משם נסענו הביתה וקבעתי עם ליאור שמחר אני אסע איתו. כל אחד ירד בביתו והלכנו לישון כמה שאפשר. בתשע בבוקר העיר אותי טלפון מריבק ששאל מה רציתי כי השארתי לו הודעה בפלאפון שיחזור אלי דחוף. מתוך שינה עניתי לו מה אתה לא שמעת? והוא אמר מה מה לא שמעתי. אז אמרתי לו עידן נפטר אתמול בלילה וההלוויה היום ה-11. ריבק אמר מה אתה רציני ואז אמר לי טוב אני אדבר איתך יותר מאוחר ביי וניתק לי בפנים. בתשע וחצי מילר צלצלה אלי ושאלה אם אני בא איתה למרכז. אמרתי סבבה ונפגשנו במרכז הסתובבנו וקנינו לנו שוקו ועוגת גבינה והתנהגנו כרגיל כי לא קלטנו בעצם מה עבר עלינו אתמול, ואז נזכרתי שאני רוצה לקנות גולה, ומילר שאלה אותי בשביל מה ועניתי לה שביום שני הייתי עם צחי אצל עידן כי הוא הסכים לראות רק את שנינו, וגם הוא היה כבר בטיפול נמרץ אז בכלל היה אסור לבקר אותו אבל אתי הגניבה אותנו פנימה וישבנו איתו בהתחלה הוא דיבר עם צחי מתי הוא יוצא למיוחדת מהצבא, ואותי איך בבסיס ואז פתאום הוא אמר לי להביא לו את הגולה שלו. אני כמובן לא הבנתי מה הוא רוצה כי גם הוא בקושי מדבר ורק לוחש אז שאלתי בקול רם גולה? והוא ענה לי כן עם הראש ואז שאלתי איפה היא והוא הראה לנו עם האצבע שהגולה על הרצפה. אז אני וצחי כמו שני ילדים טובים ירדנו על הברכיים והתחלנו לחפש. חמש דקות בערך חיפשנו את הגולה עד שאתי נכנסה ושאלה מה אנחנו עושים. אמרנו לה שאנחנו מחפשים את הגולה של עידן, והיא לחשה לנו אתם יכולים לקום כי אין גולה. התרופות קצת גורמות לו להזיות קמנו עם חיוך מהרצפה ואתי חיבקה אותו ועידן אמר לה מתי הולכים הביתה? אתי אמרה לו עוד מעט נלך כשראיתי את זה הבנתי שהילד לא ממש מבין מה מצבו ומה קורה סביבו ואז אני וצחי החלטנו ללכת. צחי אמר לו להתראות ואני לחצתי לו את היד ואמרתי לו שבפעם הבאה שאני אראה אותו אני יביא לו את הגולה הכי גדולה שאני אמצא והלכנו. ואז מילר שאלה אותי אז בכל זאת למה הגולה? ועניתי שלא ראיתי אותו מאז ואני רוצה לשים לו גולה על הקבר כי הבטחתי לו. אז נכנסנו לחנות צעצועים וקניתי גולה גדולה, והלכנו משם לחנות פרחים וקנינו זר לקבר, ורשמנו עליו מהחברים וחזרנו הביתה.